1962 – אבא אחימאיר, ממנהיגי ברית הציונים הרוויזיוניסטים (נולד ב-1897)

אב"א אחימאיראַבָּ"א אֲחִימֵאִיר הוא שם העט של אבא (בן אייזיק) שאול גֶייסינוביץ' (או הייסינוביץ') (2 בנובמבר 1897 – 6 ביוני 1962), ממנהיגיה הרוחניים של התנועה הרוויזיוניסטית, עיתונאי, פובליציסט, היסטוריוסוף וסופר ישראלי.

תולדות חייו

נולד בבוברויסק, בפלך מינסק שבתחום המושב של האימפריה הרוסית, ברוסיה הלבנה (כיום בבלארוס). ב-1912, כשהיה כבן 15, עלה לראשונה לארץ ישראל ולמד שנתיים בגימנסיה "הרצליה" בתל אביב.

בשנת 1924 קיבל תואר דוקטור בפילוסופיה מאוניברסיטת וינה, על מחקרו: "שקיעת המערב של שפנגלר".

בשנת 1924 שב ועלה לארץ ישראל. עד לשנת 1928 היה חבר בהפועל הצעיר, כתב בעיתונים כמו "הפועל הצעיר, "דבר", "קונטרס" ו"הארץ", אך דעותיו העצמאיות קוממו עליו את חבריו בשמאל. עד מהרה עשה תפנית פוליטית, ויחד עם אורי צבי גרינברג ויהושע ייבין הצטרף לתנועת ז'בוטינסקי, ברית הציונים הרוויזיוניסטים (הצה"ר), והיה ממקימי גוש העבודה הרוויזיוניסטי. הוא נהפך לדמות מרכזית בה ולמייסד האגף המאכסימאליסטי. אחימאיר נחשב לזמן-מה למנהיג הרוויזיוניסטים בארץ-ישראל. השפעתו הגיעה עד לפולין, שם היה דמות נערצת בחוגי הנוער הלאומי-הבית"רי.

אחימאיר היה ממחנכי הצעירים הבולטים במחנה הרוויזיוניסטי. במסגרת פועלו בתנועה הרוויזיוניסטית נוצר חיבור חזק בינו לבין תנועת הנוער בית"ר, והוא החל להדריך ולהרצות לחניכי התנועה בנושאים אידאולוגיים. בכמה ממאמריו והתבטאויותיו שאב אחימאיר הלכי רוח מסוימים ומינוחים המתקשרים לפאשיזם האיטלקי. הוא נהג לפרסם טור בשם "מיומנו של פאשיסטן“. בשנת 1930, בעקבות פרעות תרפ"ט, הקים את 'ברית הבריונים' (תנועה מיליטנטית אנטי-סוציאליסטית ואנטי-בריטית), שהייתה ראשונה להפגין נגד מה שהוא כינה: "השלטון הזר". למרות שהביע בסוף שנות העשרים ותחילת שנות השלושים אהדה לפאשיזם, הפך אחימאיר עם הזמן למתנגד חריף של גרמניה הנאצית בגלל מדיניותה האנטישמית. התנגדותו למשטר הנאצי באה לידי ביטוי כאשר טיפס במאי 1933 עם חבריו ב"ברית הבריונים" על גג שגרירות גרמניה בירושלים והוריד את דגל צלב הקרס. כך עשו גם ביפו. מאוחר יותר התחרט על הגדרת עצמו ב-1928 כ"פאשיסטן" מעל דפי "דואר היום".

ב-1933 ביקר אחימאיר בחריפות את "הסכם ההעברה", שכונה אז בפי כל "הסכם הטרנספר". העיתון שהוא היה עורכו, "חזית העם", בטאון המאכסימאליסטים בתנועת ז'בוטינסקי, תקף את מי שניהל את המשא ומתן עם הנאצים, ראש המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית, חיים ארלוזורוב (וקרא לו בשם "ערל-זה-רב").

אחימאיר כתב טורי עיתונים ומאמרים נוספים, ובהם כמה התבטאויות חריפות ביותר ומעוררות מחלוקת. לדוגמה, לקראת בואו של זאב ז'בוטינסקי לארץ פרסם מאמר ברכה למנהיג מפלגתו תחת השם "בקשר עם בואו של הדוצ'ה שלנו". מאמר נוסף הכיל דברי חיוב על תנועות לאומיות באירופה ומנהיגיהן כגון יוזף פילסודסקי, בניטו מוסוליני, מוסטפא כמאל אטאטורק ואדולף היטלר – כמובן עד שנודעו תכניותיו האנטישמיות.

בשנת 1963, שנה לאחר מותו של אחימאיר, השתמש דוד בן-גוריון בציטוט זה כדי לנגח את אנשי תנועת החרות מעל בימת הכנסת, ובעקבות כך התעוררה סערה במשכן, כאשר בגין ולנדאו קוראים לעבר ראש הממשלה: "בדברך על אחימאיר – של נעליך מעל רגליך".

ביום ו' 16 ביוני 1933 בערב נרצח חיים ארלוזורוב בחוף הים בתל אביב. את האשמה הטילו מיד על קבוצת 'ברית הבריונים'. האינטלקטואל ד"ר אב"א אחימאיר, שנחשד בהסתה לרצח, ישב כשנה במעצר בבית הסוהר המרכזי בירושלים, ואז זוכו שלושת הנאשמים מאשמת מעורבות כלשהי ברצח.

אחימאיר לא שוחרר, שבת רעב ארבעה ימים ואז הועמד לדין כמארגן של 'ברית הבריונים' (לאחר שהוכרזה כארגון לא חוקי). הוא נדון לשנה וחצי מאסר בפועל. מן הכלא, השתחרר באוגוסט 1935 ואז פרש לכתיבה ולהגות ולמסעי הרצאות בחוגי בית"ר והצה"ר בארץ וברחבי פולין וליטא. ב-1938 ישב שוב שלושה חודשים בכלא עכו, כאחד מהאישים הבולטים במחנה הציוני שהבריטים אסרו באותו זמן. הוא הירבה לתת הרצאות בנושאי היסטוריה ואידאולוגיה לחברי האצ"ל.

היחס כלפי אב"א אחימאיר בתוך התנועה הרוויזיוניסטית היה אמביוולנטי. מאז מאורעות תרפ"ט, הוא ביקר ישירות את התקווה לשיתוף פעולה עם הבריטים אשר בתחילה הייתה קיימת אצל הרוויזיוניסטים ואצל ז'בוטינסקי, ונהג לטעון כי את הרעיון הלאומי-ציוני יש להגשים, כמו אצל כל העמים שלחמו לעצמאותם, רק בפעולות אקטיביות, תוך נכונות להקרבה אישית. בכך היה לאבי הציונות המהפכנית ותנועתו "ברית הבריונים" הייתה לניצוץ שהדליק את אש המרד של האצ"ל ולח"י בשנות הארבעים.

במשך השנים הסתייגו וביקרו כמה מהתבטאויותיו כעיתונאי, וז'בוטינסקי אף כתב אל עיתון "חזית העם" כי אמרות שלפיהן בהיטלריזם יש סימני "תנועת שחרור לאומי" הן "ראויה לאקסטרנים משנת 1903" ופוגעות בניסיונות החרם הרוויזיוניסטי על גרמניה באותה עת, ובנוסף שאם יחזור העניין הרי שבתגובה יוצא העיתון כליל מחסות המפלגה והוא עצמו ינתק את קשריו עם אנשי העיתון.

ז'בוטינסקי חלק לו דברי שבח במאמרו המפורסם "על אוואנטוריזם" (1932):

	צעיר מיוחד במינו חי בארץ-ישראל; אב"א אחימאיר שמו. צעיר משכיל מאוד הוא, יודע לשונות רבות, פובליציסט רב כשרון והוגה-דעות מעמיק. עוד עתיד הוא למלא תפקיד בענייני-עולם שלנו, תפקיד חשוב, כי הוא שייך לאותו סוג בלתי-שכיח של אנשים, הסבורים, כי לא מן התועלת הוא "למחות" נגד עניין רע – לעניין רע יש להפריע, להפריע בפועל, או, למצער, לנסות ולהפריע, בלא לעשות חשבונות רבים בדבר כוחך, אם כבר חזק אתה, או כי עודך חלש. משום שהוא סבור, כי רק בדרך הנסיונות גדלים הכוחות, רק בדרך הפעולה נעשים, בסופו של דבר, חזקים. אב"א אחימאיר היה מנהיגם של אותם הצעירים בתל אביב, שערכו הפגנה נגד מיסטר שילס (הערה:סגן שר- המושבות הבריטי) בעת ביקורו החביב מיד אחרי הפוגרום של 1929 ; אב"א אחימאיר היה זה, שהמשטרה אסרה אותו והיכתה אותו ברחוב אלנבי בתל אביב אחרי ההפגנה נגד המיפקד ; אב"א אחימאיר שוב יושב בבית-הסוהר, משום שהוא השתתף ב"אוואנטורה" לכבוד האדון נורמן בנטביטש (הערה:הפגנה נגד "ברית שלום" בעת פתיחת ה"קתדרה לשלום בינלאומי"). פריסת-שלום לך מרחוק, אב"א אחימאיר, מורנו ורבנו !
– "היינט", ורשה, 26 בפברואר 1932

לאחר שחרורו מן המאסר פרש אחימאיר מפעילות פוליטית ועסק בעיקר בכתיבה פובליציסטית, בין היתר בעיתוני הרוויזיוניסטים "דואר היום" "המשקיף", ולאחר קום המדינה – "חרות" ו"עיתון מיוחד". מ-1951 הוא היה לחבר מערכת האנציקלופדיה העברית ומכותבי ערכים בנושאי ספרות והיסטוריה של רוסיה. בין הערכים הבולטים שתרם: היטלר, דוסטויבסקי ועוד.

ד"ר אב"א אחימאיר נפטר בגיל 65 בפתאומיות, מהתקף לב, ערב שבועות תשכ"ב (6.6.1962), בבית בתו ברמת אביב, בשחקו עם נכדתו בת השנתיים עדה (כיום רב – יו"ר מועצת הרבנים הרפורמיים בישראל). למחרת היום הופיע בעיתון "חרות" מאמרו האחרון, שהיה מוקדש לציון מלאת 30 שנה לפטירת הסופר ש. בן-ציון.

לאחימאיר שלושה ילדים. הבנים יוסף (יוסי, חבר-כנסת לשעבר מטעם הליכוד וכיום מנכ"ל מכון ז'בוטינסקי) ויעקב (עיתונאי ותיק ברשות-השידור), והבת זאבה (על שמו של זאב ז'בוטינסקי). אשתו הראשונה חסיה (אמה של זאבה) נפטרה ב-1938 ונקברה בהר הזיתים. רעייתו סוניה, הלכה לעולמה בינואר 2006 ונטמנה לצד בעלה בבית הקברות נחלת יצחק.

על שמו של אחימאיר נקראו רחובות בעשר ערים, יצא בול דואר הנושא את דיוקנו והוקם ארכיון ואתר אינטרנט "בית אבא" ברמת-גן. "הוועד להוצאת כתבי אחימאיר" הוציא עד כה ששה כרכים מכתביו. לאחר מותו זכה בפרס ז'בוטינסקי לספרות ולמחקר.

ספריו

• אגרת השמד,‫ ירושלים: דפוס רוהלד, תרצ"ז-1937. – ‬על ידיעה שמאתים יהודים ברומניה מבקשים להתנצר.
• דער היינטיגער אגרת השמד / מיט א לענגערען פארווארט פון הרב ארי' בעקער, ורשה: אחדות ישראל, תרצ"ז. (ביידיש)
• רפורטז'ה של בחור ישיבה: יומן בית הסוהר, תל אביב: חזון, תש"ז-1946.
• עם קריאת הגבר: מסות, תל אביב: הוצאת עמיחי, [תשי"ח].
• יודאיקה / אב"א אחימאיר, תל אביב: אנקור, [תשכ"א].‫ – "על הבעיות הנצחיות והחולפות של האומה".
• המשפט: פרשת רצח ארלוזורוב, תל אביב הוועד להוצאת כתבי אחימאיר, 1968. (יצא שוב בהוצאת כתביו הנבחרים.)
• השניים: קובץ מאמרים אקטואליים / אב"א אחימאיר, יהודה (יולי) מרגולין, תל אביב: מעוז – אגודה למאבק לשחרור יהדות בריה"מ, תשמ"א-1981.
  

  "כתבים נבחרים"

  • אב"א אחימאיר, כתבים נבחרים, תל אביב: הועד להוצאת כתבי אחימאיר, תשכ"ו–תשס"ג-2003, בשישה כרכים:
    • כרך א: הציונות המהפכנית, תשכ"ו.‬
    • כרך ב: המשפט, תשכ"ח.‬
    • כרך ג: ברית הבריונים, תשל"ב.
    • כרך ד: מותו של יוסף כצנלסון. – לאחר האהבה לאחר השנאה (ברל כצנלסון), תשל"ד.
    • כרך ה: אטלאנטידה, או, עולם ששקע – סיפורים וזכרונות, תשנ"ו-1996.
    • כרך ו: עין הקורא – סופרים וספרים, עיתונאים ועיתונים, תשס"ג-2003.
      

      תרגום

      • זאב ז'בוטינסקי, מגילת הגדוד (תרגם: אב"א אחי-מאיר), ירושלים: הסולל, תרפ"ט.
      • http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%91%D7%90_%D7%90%D7%97%D7%99%D7%9E%D7%90%D7%99%D7%A8